Part 2, Chapter 41-46

Prophecy, interpretation of Scripture

⬅️

Arabic (Huseyin Attai, 1962) | English (Michael Friedländer, 1885) | Hebrew (Ibn Tibbon, 1204) | Arabic (Munk, 1856)

Translations

I need not explain what a dream is, but I will explain the meaning of the term mareh, “vision,” which occurs in the passage: “In a vision (be-mareh) do I make myself known unto him” (Num. xii. 6). The term signifies that which is also called mareh ha-nebuah, “prophetic vision,” yad ha-shem, “the hand of God,” and maḥazeh, “a vision.” It is something terrible and fearful which the prophet feels while awake, as is distinctly stated by Daniel: “And I saw this great vision, and there remained no strength in me, for my comeliness was turned in me into corruption, and I retained no strength” (Dan. x. 8). He afterwards continues, “Thus was I in deep sleep on my face, and my face toward the ground” (ibid. ver. 9). But it was in a prophetic vision that the angel spoke to him and “set him upon his knees.” Under such circumstances the senses cease to act, and the [Active Intellect] influences the rational faculties, and through them the imaginative faculties, which become perfect and active. Sometimes the prophecy begins with a prophetic vision, the prophet greatly trembles, and is much affected in consequence of the perfect action of the imaginative faculty, and after that the prophecy follows. This was the case with Abraham. The commencement of the prophecy is, “The word of the Lord came to Abraham in a vision” (Gen. xv. 1); after this, “a deep sleep fell upon Abraham”; and at last, “he said unto Abraham,” etc. When prophets speak of the fact that they received a prophecy, they say that they received it from an angel, or from God; but even in the latter case it was likewise received through an angel. Our Sages, therefore, explain the words, “And the Lord said unto her” that He spake through an angel. You must know that whenever Scripture relates that the Lord or an angel spoke to a person, this took place in a dream or in a prophetic vision.

There are four different ways in which Scripture relates the fact that a divine communication was made to the prophet. (1) The prophet relates that he heard the words of an angel in a dream or vision; (2) He reports the words of the angel without mentioning that they were perceived in a dream or vision, assuming that it is well known that prophecy can only originate in one of the two ways, “In a vision I will make myself known unto him, in a dream I will speak unto him” (Num. xii. 6). (3) The prophet does not mention the angel at all; he says that God spoke to him, but he states that he received the message in a dream or a vision. (4) He introduces his prophecy by stating that God spoke to him, or told him to do a certain thing, or speak certain words, but he does not explain that he received the message in a dream or vision, because he assumes that it is well known, and has been established as a principle that no prophecy or revelation originates otherwise than in a dream or vision, and through an angel. Instances of the first form are the following:—“And the angel of the Lord said unto me in a dream, Jacob” (Gen. xxxi. 11); “And an angel said unto Israel in a vision of night” (ibid. xlvi. 2); “And an angel came to Balaam by night”; “And an angel said unto Balaam” (Num. xxii. 20–22). Instances of the second form are these: “And Elohim (an angel), said unto Jacob, Rise, go up to Bethel” (Gen. xxxv. 1); “And Elohim said unto him, Thy name is Jacob,” etc. (ibid. xxxv. 10); “And an angel of the Lord called unto Abraham out of heaven the second time” (ibid. xxii. 15); “And Elohim said unto Noah” (ibid. vi. 13). The following is an instance of the third form: “The word of the Lord came unto Abraham in a vision” (ibid. xv. 1). Instances of the fourth form are: “And the Lord said unto Abraham” (ibid. xviii. 13); “And the Lord said unto Jacob, Return,” etc. (ibid. xxxi. 3); “And the Lord said unto Joshua” (Josh. v. 9); “And the Lord said unto Gideon” (Judges vii. 2). Most of the prophets speak in a similar manner: “And the Lord said unto me” (Deut. ii. 2); “And the word of the Lord came unto me” (Ezek. xxx. 1); “And the word of the Lord came” (2 Sam. xxiv. 11); “And behold, the word of the Lord came unto him” (1 Kings xix. 9); “And the word of the Lord came expressly” (Ezek. i. 3); “The beginning of the word of the Lord by Hosea” (Hos. i. 2); “The hand of the Lord was upon me” (Ezek. xxxvii. 1). There are a great many instances of this class. Every passage in Scripture introduced by any of these four forms is a prophecy proclaimed by a prophet; but the phrase, “And Elohim (an angel) came to a certain person in the dream of night,” does not indicate a prophecy, and the person mentioned in that phrase is not a prophet; the phrase only informs us that the attention of the person was called by God to a certain thing, and at the same time that this happened at night. For just as God may cause a person to move in order to save or kill another person, so He may cause, according to His will, certain things to rise in man’s mind in a dream by night. We have no doubt that the Syrian Laban was a perfectly wicked man, and an idolater; likewise Abimelech, though a good man among his people, is told by Abraham concerning his land [Gerar] and his kingdom, “Surely there is no fear of God in this place” (Gen. xx. 11). And yet concerning both of them, viz., Laban and Abimelech, it is said [that an angel appeared to them in a dream]. Comp. “And Elohim (an angel) came to Abimelech in a dream by night” (ibid. ver. 3); and also, “And Elohim came to the Syrian Laban in the dream of the night” (ibid. xxxi. 24). Note and consider the distinction between the phrases, “And Elohim came,” and “Elohim said,” between “in a dream by night,” and “in a vision by night.” In reference to Jacob it is said, “And an angel said to Israel in the visions by night” (Gen. xlvi. 2), but in reference to Laban and Abimelech, “And Elohim came,” etc. Onkelos makes the distinction clear; he translates, in the last two instances, ata memar min kodam adonai, “a word came from the Lord,” and not ve-itgeli, “and the Lord appeared.” The phrase, “And the Lord said to a certain person,” is employed even when this person was not really addressed by the Lord, and did not receive any prophecy, but was informed of a certain thing through a prophet. E.g., “And she went to inquire of the Lord” (Gen. xxv. 22); that is, according to the explanation of our Sages, she went to the college of Eber, and the latter gave her the answer; and this is expressed by the words, “And the Lord said unto her” (ibid. ver. 23). These words have also been explained thus, God spoke to her through an angel; and by “angel” Eber is meant here, for a prophet is sometimes called “angel,” as will be explained; or the angel that appeared to Eber in this vision is referred to, or the object of the Midrash explanation is merely to express that wherever God is introduced as directly speaking to a person, i.e., to any of the ordinary prophets, He speaks through an angel, as has been set forth by us (chap. xxxiv.).

Placeholder text

I need not explain what a dream is. As for a vision— as in in a vision do I make Myself known to him (Numbers : ), also called a prophetic vision or the hand of the Lord ( Kings : ), or an epiphany— this is a dread, shattering state that overwhelms a prophet while awake, as the Book of Daniel shows when it says, Beholding this great vision, drained of strength, my vigor sapped, I was helpless (Daniel : ). He says, I fell into a stupor, face to the ground ( : ). The angel’s speaking to him and helping him up were all within the vision. In such a state the senses shut down; emanation flows to the prophet’s reason and spills over to the imagination, perfecting it in its work. Inspiration may begin with a prophetic vision powerful enough to be convulsive as the imagination reaches full force.

Then inspiration follows. Thus Abraham’s epiphany began: The word of the Lord came to Abram in a vision (Genesis : ). This ended when Abram fell into a trance ( : ), at which He said to Abram . . . ( : ).

When prophets speak of their inspiration, some ascribe it to an angel, some to God— although, of course, by way of an angel. The Sages clearly state, “The Lord said unto her— through an angel” (Genesis Rabbah . ). Whenever Scripture says that an angel spoke to someone or brought him God’s words, this would only have been in a dream or a prophetic vision.

Scripture has four ways of describing the messages prophets receive: (a) The prophet states directly that he was addressed by an angel in a dream or vision. (b) He simply states that he was addressed by an angel but not that it was in a dream or vision, taking it for granted that inspiration comes only in one of these two ways: In a vision do I make Myself known to him; in a dream do I speak to him (Numbers : ). (c) He mentions no angel but ascribes the words to God, although acknowledging that the words came in a dream or vision. (d) The prophet says simply that God spoke to him and told him to do, or make, or say such and such, mentioning no angel or dream but assuming it is known in principle that prophecy and inspiration come only in dreams or visions brought by an angel.

(a) For these we have, e.g., The angel of God spoke to me in a dream (Genesis : ), God spoke to Israel in a night vision ( : ), God came to Balaam (Numbers : ), and God said to Balaam ( : ).

(b) For these, e.g., God said unto Jacob, Get thee up to Bethel (Genesis : ); [God ap- peared again to Jacob . . .] and God said unto him, thou, Jacob, thy name, [shall be called Jacob no more] ( : – ); The angel of the Lord called to him from the heavens ( : ); The angel of the Lord called out to Abraham, again from the heavens ( : – ); God said unto Noah ( : ); and God spoke to Noah ( : ).

(d) For these, e.g., the Lord said unto Abram (Genesis : ); the Lord said unto Jacob, return to the land of thy fathers ( : ); the Lord said unto Joshua (Joshua : ); and the Lord said unto Gideon (Judges : ). Most prophecies are so reported: The Lord said unto me (Isaiah : ); lo, the word of the Lord came unto me (Ezekiel : ); the word of the Lord came ( Samuel : ; Kings : ); lo the word of the Lord came to him ( Kings : ); the word of the Lord did come to me (Ezekiel : ); when first the Lord spoke to Hosea (Hosea : ); and the hand of the Lord was upon me (Ezekiel : , : ). There are a great many examples of this sort.

Any of these four types is prophecy, and one who says these things is a prophet. But when it says that God came to someone in a dream, that is not prophecy at all, nor is the dreamer a prophet. It means only that he was prompted by God; and that, in a dream. For just as God can cause someone to save or do away with someone, He can cause one to see in a dream what He wishes him to see. For we have no doubt that Laban the Aramaean was thoroughly wicked and an idolater. And although Abimelech was an upright man compared to his people, Father Abraham still said of his land and domain, There is no fear of God in this place (Genesis : ). Yet it was said, God came to Abimelech in a dream by night ( : ), and of Laban, [God came to Laban the Aramaean] in a dream by night ( : ).

Do understand this and notice the difference between God came and God said and be- tween in a dream by night and in visions of the night. In Jacob’s case it says, God said unto Israel in visions of the night ( : ), but of Laban and Abimelech, it says only God came . . .

in a dream by night ( : , : ). That is why Onkelos glosses, “And a word came forth from the Lord,” not that God revealed Himself to either of them.

Granted, it can be said that God spoke to someone who was not a prophet and who received no inspiration but was told these things by a prophet, as Scripture says of Sarah: She went to inquire of the Lord (Genesis : ). The Sages say she went “to the school of Ever,” and this was the answer she received (Genesis Rabbah . ). Of the same event it says the Lord said unto her ( : ). True, we have said that the Lord said unto him means through an angel. Here, Ever would be the angel. For a prophet can be called an angel, as I’ll make clear ( .89b; cf. I ). The reference might be to the angel that revealed this to Ever. Or the intention might be just to make clear that whenever you find words ascribed directly to God, in the case of any prophet but Moses, it means by way of an angel, as I explained (II ).

לא אחתאג’ אן אבין אלחלום מא הו. אמא אלמראה והו קולה במראה אליו אתודע והי אלתי תתסמי מראה הנבואה ותסמי איצ’א יד י”י והי איצ’א תסמי מחזה פהי חאלה מזעג’ה מהולה תצחב אלנבי פי חאל אליקט’ה כמא תבין פי דניאל פי קולה ואראה את המראה הגדולה הזאת ולא נשאר בי כח והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח וקאל ואני הייתי נרדם על פני ופני ארצה. פאמא כ’טאב אלמלאך לה ואקאמתה לה פכל ד’לך במראה הנבואה. פפי מת’ל הד’ה אלחאלה תתעטל אלחואס איצ’א ען פעלהא ויאתי ד’לך אלפיץ’ ללקוה אלנאטקה ויפיץ’ מנהא עלי אלמתכ’ילה פתכמל ותפעל פעלהא. וקד יבתדי אלוחי במראה הנבואה ת’ם יעט’ם ד’לך אלאנזעאג’ ואלאנפעאל אלשדיד אלתאבע לכמאל פעל אלמתכ’ילה וחיניד’ יאתי אלוחי כמא ג’א פי אברהם אלד’י ג’א פי אבתדא ד’לך אלוחי היה דבר י”י אל אברם במחזה ואכ’רה ותרדמה נפלה על אברם וגו’ ובעד ד’לך ויאמר לאברם וגו’

ואעלם אן כל מן ד’כר מן אלאנביא אנה אתאה אלוחי פאן מנהם מן ינסב ד’לך למלאך ומנהם מן ינסב ד’לך ללה ואן כאן ד’לך עלי ידי מלאך בלא שך קד נצוא אלחכמים ז”ל עלי ד’לך וקאלוא ויאמר י”י לה על ידי מלאך. ואעלם אן כל מן ג’א פיה נץ אן כלמה מלאך או אתאה כלאם מן אללה פאן ד’לך לא יכון בוג’ה אלא בחלום או במראה הנבואה.

וקד ג’א אלאכ’באר ען אלכלאם אלואצל ללאנביא עלי מא ג’את בה אלעבארה פי אלכתב אלנבויה עלי ארבע צור. אלצורה אלאולי יצרח אלנבי אן ד’לך אלכ’טאב כאן מן אלמלאך בחלום או במראה. ואלצורה אלת’אניה אן יד’כר כ’טאב אלמלאך לה פקט ולא יצרח אן ד’לך כאן בחלום או במראה אתכאלא עלי מא קד עלם אן לא וחי אלא עלי אחד אלוג’הין במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו. ואלצורה אלת’אלת’ה הי אן לא יד’כר מלאך אצלא בל ינסב אלקול ללה אנה קאלה לה לכנה יצרח באנה אתאה ד’לך אלכלאם במראה או בחלום. ואלצורה אלראבעה אן יקול אלנבי קולא מטלקא אן אללה כלמה או קאל לה אפעל או אצנע או קל כד’א מן גיר תצריח לא בד’כר מלאך ולא בד’כר חלום אתכאלא עלי מא קד עלם ותאצל אן לא נבוה ולא וחי יאתי אלא בחלום או במראה ועלי ידי מלאך.

פאמא מא ג’א עלי אלצורה אלאולי פנחו קולה ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה ויבא אלהים אל בלעם ויאמר אלהים אל בלעם. ואמא מא ג’א עלי אלצורה אלת’אניה פנחו קולה ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל ויאמר לו אלהים שמך יעקב ויקרא אליו מלאך י”י מן השמים ויקרא מלאך י”י לאברהם שנית וגו’ ויאמר אלהים לנח וידבר אלהים אל נח. ואמא מא ג’א עלי אלצורה אלת’אלת’ה פנחו קולה היה דבר י”י אל אברם במחזה וגו’ ואמא מא ג’א עלי אלצורה אלראבעה פנחו קולה ויאמר י”י אל אברם ויאמר י”י אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ויאמר י”י אל יהושע ויאמר י”י אל גדעון וכד’לך קול אכת’רהם ויאמר י”י אלי ויהי דבר י”י אלי ודבר י”י היה והנה דבר י”י אליו היה היה דבר י”י תחלת דבר י”י בהושע היתה עלי יד י”י והד’א אלנחו כת’יר ג’דא

פכל מא יג’י עלי אחד הד’ה אלארבע צור פהו נבוה וקאילה נבי. אמא מא יקאל פיה ויבא אלהים אל פלוני בחלום הלילה פליסת תלך נבוה אצלא ולא ד’לך אלשכ’ץ נביא לאו מענאה אנה אתי תנביה מן קבל אללה לד’לך אלשכ’ץ ת’ם בין לנא אן ד’לך אלתנביה כאן במנאם. לאנה כמא יסבב אללה תחרך הד’א אלשכ’ץ לנג’אהֵ שכ’ץ אכ’ר או לאהלאכה כד’לך סבב חדות’ אמור אראד חדות’הא ברויהֵ מנאם לאנא לא נשך אן לבן הארמי רשע גמור עובד עבודה זרה איצ’א ואבימלך ואן כאן רג’לא צאלחא פי קומה פקד קאל אברהם אבינו ען בלדה וממלכתה רק אין יראת אלהים במקום הזה וג’א פי כל ואחד מנהמא אעני לבן ואבימלך ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה וכד’לך פי לבן בחלום הלילה פאעלם הד’א ותאמל אלפרק בין קולה ויבא אלהים ובין קולה ויאמר אלהים ובין קולה בחלום הלילה ובין קולה במראות הלילה. פג’א פי יעקב ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה ופי לבן ואבימלך ויבא אלהים וגו’ בחלום הלילה ולד’לך שרחה אנקלוס ואתא מימר מן קדם י”י ולם יקל פיהמא ואתגלי י”י.

ואעלם אנה קד יקאל ויאמר י”י לפלוני וליס יכון ד’לך אלפלוני נבי ולא אתאה וחי קט לכן קיל לה ד’לך עלי יד נבי כמא ג’א אלנץ ותלך לדרש את י”י וקאלוא בביאן לבית מדרשו של עבר והו ג’אובהא פקיל ענה ויאמר י”י לה. ואן כאן קד קיל איצ’א ויאמר י”י לה על ידי מלאך פיתאול פי ד’לך אן יכון עבר הו אלמלאך לאן אלנבי קד סמי מלאך כמא סנבין או יכון אשאר ללמלאך אלד’י אתי עבר בהד’ה אלנבוה או יכון ד’לך ללתצריח באן חית’ מא תג’ד כלאמא מנסובא ללה מטלקא פאנה עלי ידי מלאך פי סאיר אלאנביא כמא בינא:

Placeholder text

איני צריך לבאר ה׳חלום׳ מה הוא. אמנם ה׳מראה׳ – והוא אמרו: ״במראה אליו אתודע״ – והיא אשר תקרא ׳מראה נבואה׳ ותקרא גם כן ״יד יי״ והיא גם כן תקרא ׳מחזה׳ היא ענין איום מחריד יחובר לנביא בעת היקיצה – כמו שהתבאר בדניאל באמרו: ״ואראה את המראה הגדולה הזאת ולא נשאר בי כח והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח״; ואמר: ״ואני הייתי נרדם על פני ופני ארצה״; ואמנם, דיבור המלאך אליו והעמידו לו – כל זה ב׳מראה הנבואה׳. ובכמו זה הענין יתבטלו החושים גם כן מפעולתם ויבוא השפע ההוא לכח הדברי וישפע ממנו על הכח המדמה וישלם ויעשה פעולתו. ופעמים תתחיל הנבואה ב׳מראה הנבואה׳ ואחר כן ירבה הרתת ההוא וההתפעלות החזק הנמשך אחר שלמות פעולת המדמה ואז תבוא הנבואה – כמו שבא באברהם אשר בא בתחילת הנבואה ההיא ״היה דבר יי אל אברם במחזה״ וסופו ״ותרדמה נפלה על אברם וגו׳״ ואחר כן ״ויאמר לאברם וגו׳״.

ודע, כי כל מי שנזכר מן הנביאים שבאתהו הנבואה – יש מהם מי שייחס זה אל ׳מלאך׳ ומהם מי שייחסו לאלוה אף על פי שהיה על ידי ׳מלאך׳ בלא ספק. כבר כתבו ה׳חכמים ז״ל׳ על זה ואמרו: ״ויאמר יי לה״ – על ידי מלאך״. ודע, כי כל מי שבא בו כתוב שדיבר עמו ׳מלאך׳ או באהו דבר מהאלוה – שזה לא יהיה בשום פנים אלא ב׳חלום׳ או ב׳מראה הנבואה׳.

וכבר באה ההגדה על הדבר המגיע לנביאים לפי מה שבא בו הסיפור בספרי הנביאים על ארבע צורות. הצורה הראשונה – יגלה הנביא שהדיבור ההוא היה מה׳מלאך׳ ׳בחלום׳ או ׳במראה׳. והצורה השניה – שזיכור דיבור ה׳מלאך׳ לו – לבד, ולא יבאר שזה היה ׳בחלום׳ או ׳במראה׳ מפני שהוא סומך על מה שכבר נודע שאין נבואה אלא על אחד משני הפנים: ״במראה אליו אתודע, בחלום אדבר בו״. והצורה השלישית היא – אשר לא יזכור ׳מלאך׳ כלל אבל ייחס המאמר לאלוה שהוא אמרו לו, אלא שהוא יגלה שבאהו הדבר ההוא ׳במראה׳ או ׳בחלום׳. והצורה הרביעית – שיאמר הנביא מאמר סתם שהאלוה דיבר אליו או אמר לו עשה זה או אמר זה, מבלתי באור לו בזכרון ׳מלאך׳ ולא בזכרון ׳חלום׳ מפני השענו על מה שכבר נודע והושרש שלא תבוא נבואה ולא חזון אלא ׳בחלום׳ או ׳במראה׳ ועל ידי ׳מלאך׳.

ואמנם מה שבא על הצורה הראשונה – כאמרו: ״ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום״ ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה״, ״ויבא אלהים אל בלעם״, ״ויאמר אלהים אל בלעם . ואמנם מה שבא על הצורה השנית – כאמרו: ״ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל״, ״ויאמר לו אלהים שמך יעקב״, ״ויקרא אליו מלאך יי מן השמים״, ״ויקרא מלאך יי אל אברהם שנית וגו׳״, ״ויאמר אלהים לנח״, ״וידבר אלהים אל נח״. ואמנם מה שבא על הצורה השלישית – כאמרו: ״היה דבר יי אל אברם במחזה וגו׳״. ואמנם מה שבא על הצורה הרביעית – כאמרו: ״ויאמר יי אל אברם״, ״ויאמר יי אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך״, ״ויאמר יי אל יהושע״, ״ויאמר יי אל גדעון״; וכן מאמר רובם: ״ויאמר יי אלי״, ״ויהי דבר יי אלי״, ״ודבר יי היה״, ״והנה דבר יי אליו״, ״היה היה דבר יי״, ״תחילת דיבר יי בהושע״, ״היתה עלי יד יי״ – וזה המין הרבה מאד.

וכל מה שיבוא על אחת מאלו הארבע הצורות הוא נבואה ואומרו – נביא. אמנם מה שיאמר בו ׳ויבוא אלהים אל פלוני בחלום הלילה׳ – אינה נבואה כלל ולא האיש ההוא נביא – כי ענינו: שבאה הערה מאת האלוה לאיש ההוא ואחר כן באר לנו שההערה ההיא היתה בחלום. כי כמו שיסבב האלוה התנועע איש אחד להציל איש אחר או להמיתו, כן סיבב חידוש ענינים רצה לחדשם בחלום לילה. שאנחנו לא נספוק ש׳לבן הארמי – רשע גמור עובד עבודה זרה׳ גם כן, ואבימלך – אף על פי שהיה איש טוב בעמו – כבר אמר: ׳אברהם אבינו׳ על ארצו ועל ממלכתו ״רק אין יראת אלהים במקום הזה״ – ובא בכל אחד משניהם – רצוני לומר: לבן ואבימלך – ״ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה״ וכן בלבן ״בחלום הלילה״ – ודע זה! והתבונן ההפרש בין אמרו: ׳ויבא אלהי׳ם ובין אמרו: ׳ויאמר אלהים׳ ובין אמרו: ׳בחלום הלילה׳ ובין אמרו: ׳במראות הלילה׳. ובא ביעקב: ״ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה״ ובלבן ואבימלך ״ויבא אלהים וגו׳״, ״בחלום הלילה״ – ולזה פרשו אונקלוס ׳ואתא מימר מן קדם יי׳ ולא אמר בשניהם ׳ואתגלי יי׳.

ודע, שהנה יאמר: ׳ויאמר יי לפלוני׳ ולא היה זה ל׳פלוני׳ ולא באהו חזון כלל, אבל נאמר לו הדבר ההוא על ידי נביא – כמו שבא הכתוב: ״ותלך לדרוש את יי״ ואמרו בבאור: ״לבית מדרשו של עבר״ והוא ענה אותה, ונאמר בעבורו: ״ויאמר יי לה״; ואף על פי שאמרו ז״ל : ״ויאמר יי לה״ – על ידי מלאך״ – יפורש בזה שיהיה עבר הוא ה׳מלאך׳ – שהנביא פעמים נקרא ׳מלאך׳ כמו שנבאר; או יהיה רומז ל׳מלאך׳ אשר בא אל עבר בזאת הנבואה; או יהיה זה לבאר כי בכל מקום שתמצא דבר מיוחס לאלוה סתם – שהוא על ידי ׳מלאך׳ בשאר הנביאים כמו שבארנו.

Je n’ai pas besoin d’expliquer ce que c’est que le songe. Quant à la vision (מראה), — par exemple, je me fais connaître à lui dans une vision (Nomb., 12, 6), — qu’on désigne par le nom de מראֵה הנבואה, vision prophétique(2)L’auteur veut dire que ce que l’Écriture appelle מראׇה, les théologiens l’expliquent par מראֵה הנבואה, ce qui est vu dans l’état de prophétie, vision prophétique., qui (dans l’Écriture) est aussi appelée יד י״י, main de l’Éternel(3)Voy. II Rois, 3, 15; Ézéchiel, 1, 3; III, 22; XXXVII, 1; XL, 1., et qui porte aussi le nom de MA’HAZÉ (מחזה) (4)Mot dérivé du verbe ’HAZA (הזה), voir. Voy. Genèse, 15, 1; Nombres, 24, 4 et 16., c’est un état d’agitation et de terreur qui saisit le prophète quand il est éveillé, comme cela est exposé, au sujet de Daniel, dans ces mots: Je vis cette grande vision, et il ne resta pas de force en moi; ma bonne mine se changea et se décomposa, et je ne conservais pas de vigueur; et il continue: Je tombai étourdi sur ma face, ayant le visage contre terre (Daniel, 10, 8, 9). Quand ensuite l’ange lui adresse la parole et le fait lever, cela se passe encore dans la vision prophétique. Dans un pareil état, les sens cessent de fonctionner; cet épanchement (dont j’ai parlé) se répand sur la faculté rationnelle, et de là sur la faculté imaginative, de sorte que celle-ci se perfectionne et fonctionne(1)Voy. ci-dessus, au commencement du chap. XXXVII.. Parfois la révélation commence par une vision prophétique; puis cette agitation et cette forte émotion, suite de l’action parfaite de l’imagination, vont s’augmentant, et alors arrive la révélation (véritable). C’est là ce qui eut lieu pour Abraham; car (en parlant) de cette révélation, on commence par dire: La parole de l’Éternel fut adressée à Abram dans une vision (Genèse, 15, 1), et à la fin (on dit), et un profond assoupissement pesa sur Abram (ibid., V. 12); et ensuite: Et il dit à Abram etc. (ibid., V. 13-16).

Sache que ceux d’entre les prophètes qui racontent avoir eu une révélation, tantôt l’attribuent (expressément) à un ange, tantôt à Dieu, bien qu’elle ait eu lieu indubitablement par l’intermédiaire d’un ange; les docteurs se sont prononcés là-dessus, en disant: «El l’Éternel lui dit (ibid, XXV, 23), par l’intermédiaire d’un ange(2)Voy. Beréschîth rabbâ, sect. 63 (fol. 55, col. 2), où R. Levi dit, au nom de R. Aba, que Dieu parla à Rebecca par l’intermédiaire d’un ange..» — Il faut savoir que, toutes les fois qu’un passage (de l’Écriture) dit de quelqu’un qu’un ange lui parla, ou que la parole de Dieu lui fut adressée, cela n’a pu avoir lieu autrement que dans un songe ou dans une vision prophétique.

Les termes employés dans les livres prophétiques nous présentent quatre modes de s’exprimer sur la parole adressée aux prophètes(3)Littéralement: La relation (ou l’énoncé) de la parole adressée aux prophètes, selon l’expression qui se présente dans les livres prophétiques, se fait de quatre manières.: Le premier mode, (c’est quand) le prophète dit expressément(4)Dans aucun de nos mss. le verbe יצרח n’est précédé de la conjonction אן; et de même, Ibn-Tibbon a simplement יגלה. La version d’Al-’Harîzi porte שיאמר הנביא. que ce discours est venu de l’ange, dans un songe ou dans une vision. Le deuxième mode, c’est qu’il rapporte seulement le discours qui lui a été adressé par l’ange, sans dire expressément que ç’a été dans un songe, ou dans une vision, étant sûr que c’est une chose (généralement) connue qu’il n’existe de révélation que de l’une des deux manières: Je me fais connaître à lui dans une vision, je lui parle dans un songe (Nombres, 12, 6). Le troisième mode, c’est qu’il ne parle point d’un ange, mais qu’il attribue la parole à Dieu, qui la lui aurait adressée lui-même, déclarant toutefois que cette parole lui est parvenue dans une vision ou dans un songe. Le quatrième mode, c’est que le prophète dit simplement que Dieu lui a parlé, ou qu’il lui a ordonné d’agir(1)Les deux traducteurs hébreux ont omis l’impératif אפעל, à cause de sa synonymie avec אצנע., de faire (telle chose) ou de parler de telle manière, sans qu’il parle expressément ni d’ange, ni de songe, en se fiant à ce qui est connu et a été posé en principe(2)Dans la version d’Ibn-Tibbon, même dans les mss., on lit והשודש, ce qui évidemment est une faute de copiste, pour והושרש., (à savoir) qu’aucune prophétie, aucune révélation, n’arrive autrement que dans un songe, ou dans une vision, et par l’intermédiaire d’un ange.

On s’exprime selon le premier mode dans les passages suivants: Et l’ange de Dieu me dit dans un songe (Genèse, 31, 11); Et Dieu dit à Israël dans les visions de la nuit (ibid. XLVI, 2); Et Dieu vint à Bileam; Et Dieu dit à Bileam (Nomb., 22, 9 et 12)(3)Dans les trois derniers exemples, comme dans ceux du deuxième mode, le mot ÉLOHIM (Dieu) désigne, selon notre auteur, un ange (voy. le t. I, ch. II, p. 37, et ci-dessus, ch. VI, p. 66), et il est à remarquer que, pour le troisième et le quatrième mode, l’auteur ne cite que des exemples où Dieu est désigné par le nom tétragramme. En ce qui concerne les deux derniers exemples, il faut se rappeler que, s’il n’y est pas dit expressément que la vision de Bileam eut lieu dans un songe, cela résulte du verset 8, où Bileam dit aux ambassadeurs de Balak: Passez ici la nuit, et je vous rendrai réponse. — Le deuxième et le troisième exemple manquent dans la version d’Ibn-Tibbon.. — Pour le deuxième mode, on peut citer les exemples suivants: Et Dieu dit à Jacob: Lève-toi, monte à Béthel (Genèse, 35, 1); Et Dieu lui dit: ton nom est Jacob (ibid., V. 10); Et un ange de l’Éternel lui cria du ciel; Et l’ange de l’Éternel lui cria une seconde fois etc. (ibid., XXII, 11 et 15); Et Dieu dit à Noé (ibid., VI, 13); Et Dieu parla à Noé (ibid., VIII, 15). — Un exemple du troisième mode se trouve dans ce passage: La parole de l’Éternel fut adressée à Abram dans une vision etc. (ibid., XV, 1). — Pour le quatrième mode, on trouve les exemples suivants: Et l’Éternel dit à Abram (ibid., XII, 1); L’Éternel dit à Jacob: Retourne dans le pays de tes pères (ibid., XXXI, 3); Et l’Éternel dit à Josué (Josué, 3, 7); Et l’Éternel dit à Gédéon (Juges, 7, 2)(1)Si l’auteur cite ici l’exemple de Gédéon, il faut l’entendre dans ce sens que la parole de l’Éternel s’adressa à un prophète qui parla à Gédéon; car Gédéon lui-même n’était point prophète, comme le déclare l’auteur plus loin, chap. XLVI.. Et c’est ainsi qu’ils (les prophètes) s’expriment pour la plupart: Et l’Éternel me dit (Isaïe,8, 1); Et la parole de l’Éternel me fut adressée (Ézéchiel, XXIV, 1); Et la parole de l’Éternel fut adressée (II Sam., 24, 11; 1 Rois, XVIII, 1); Et voilà que lui arriva la parole de l’Éternel (I Rois, 19, 9)(2)Les mots והנה דבר י״י אליו se trouvent aussi au chap. XV de la Genèse, verset 4; mais l’auteur n’a pu avoir en vue ce passage, qui se rattache au verset 1 du même chapitre, et appartient, par conséquent, au troisième mode.; La parole de l’Éternel fut adressée (Ézéch., 1, 3); Première allocution de l’Éternel à Hosée (Hos., I, 2); La main de l’Éternel fut sur moi (Ézéch., 37, 1; XL, 1). Il y a beaucoup d’exemples de cette espèce.

Tout ce qui est présenté selon l’un de ces quatre modes est une prophétie, et celui qui le prononce est un prophète. Mais, quand on dit: «Dieu vint auprès d’un tel dans un songe de la nuit,» il ne s’agit point là de prophétie, et cette personne n’est point prophète. En effet, on veut dire (seulement) qu’il est venu à cette personne un avertissement de la part de Dieu, et on nous déclare ensuite que cet avertissement se fit au moyen d’un songe; car, de même que Dieu fait que telle personne se mette en mouvement pour sauver une autre personne ou pour la perdre, de même il fait naître, au moyen de ce qu’on voit dans un songe, certaines choses qu’il veut faire naître. Certes, nous ne doutons pas que l’Araméen Laban ne fût un parfait scélérat et en même temps un idolâtre; et, pour ce qui est d’Abimélech, bien qu’au milieu de son peuple il fût un homme pieux, notre père Abraham dit de sa ville et de son royaume: Certes, il n’y a pas de crainte de Dieu dans ce lieu (Genèse, 20, 11); et cependant, de chacun des deux, je veux dire de Laban et d’Abimélech, on dit (que Dieu lui apparut dans un songe): Et Dieu vint auprès d’Abimélech dans un songe de la nuit (ibid., V. 3), et de même (on dit) de Laban: Dans un songe de la nuit (ibid., XXXI, 24)(1)Au lieu des mots וכדׄלך פי לבן בחלום הלילה, qu’ont généralement les mss. arabes, mais qui ont été supprimés dans le ms. de Leyde, n° 18, et dans la version d’Al-’Harîzi, Ibn-Tibbon donne textuellement le passage de la Genèse, ch. 31, V. 24: ויבא אלהים אל לבן האדמי בחלום הלילה. En général, la construction de cette phrase est peu logique, et nous avons dû suppléer dans notre traduction les mots: que Dieu lui apparut dans un songe, qui sont sous-entendus.. Il faut donc te pénétrer de cela et faire attention à la différence qu’il y a entre les expressions: Dieu vint et Dieu dit, et entre les expressions dans un songe de la nuit et dans les visions de la nuit; car de Jacob on dit: Dieu DIT à Israël dans les visions de la nuit (ibid., XLVI, 2), tandis que de Laban et d’Abimélech (on dit): Et Dieu VINT etc. dans un songe de la nuit; c’est pourquoi(2)Les éditions de la version d’Ibn-Tibbon ont וכל זה, ce qui n’est qu’une faute d’impression pour ולזה, leçon des mss. Onkelos le traduit par ואתא מימר מן קדם י״י, et il vint une PAROLE de la part de Dieu, et il ne dit point (en parlant) des deux derniers: ואתגלי י״י, et Dieu se révéla.

Il faut savoir aussi qu’on dit parfois: l’Éternel dit à un tel, sans qu’il s’agisse (directement) de ce personnage(3)Littéralement: sans que ce soit ce tel; c’est-à-dire, sans que ce soit à lui que la parole divine se soit adressée directement. — La plupart des mss. portent: ולים יכון דׄלך אלפלוני ולא אתאה, et c’est cette leçon que nous avons adoptée. Au lieu de אלפלוני, le ms. de Leyde, n° 18, porte לפלוני, leçon qu’a aussi la version d’Ibn-Tibbon. Le ms. de la Biblioth. imp. (anc. fonds hébr., n° 237) porte: ולים יכון דׄלך אלפלוני אתאה, en supprimant le mot ולא, qu’ont tous les autres mss. arabes, ainsi que les deux versions hébraïques. Le ms. de Leyde, n° 221, porte: ולם יכן דׄלך אלפלוני נביא, «sans que ce tel fût prophète.» Ai-’Harîzi traduit: ולא ידבר עם פלוני ולא באה נבואה אליו מעולם. Ces différentes variantes ne proviennent que de ce que la leçon primitive offre de singulier au premier coup d’œil; car les mots ולים יכון דׄלך אלפלוני peuvent se traduire: sans que ce tel fût (ou existât)., et sans qu’il ait jamais eu de révélation, mais où la communication s’est faite par l’intermédiaire d’un prophète. Ainsi, par exemple, au sujet de ce passage: Et elle alla interroger l’Éternel (ibid., XXV, 22), on a dit expressément (qu’elle s’adressa) «à l’école d’Eber(1)Voy. Beréschîth rabbâ, sect. 63 (fol. 55, col. 2). Au lieu de עבר, les éditions de la version d’Ibn-Tibbon ont, comme les éditions du Midrasch, שם ועבר,»; ce fut celui-ci qui lui répondit, de sorte que c’est de lui qu’on a parlé en disant: Et l’ÉTERNEL lui dit (ibid., V. 23)(2)C’est-à-dire: que ce fut Éber qui répondit à Rébecca au nom de l’Éternel.. S’il est vrai qu’on a dit aussi: «Et l’ÉTERNEL lui dit, par l’intermédiaire d’un MALAKH (ange ou messager)(3)Voy. ci-dessus, p. 314, note 2.,» on peut interpréter cela (dans ce sens) que c’est Eber qui est le MALAKH; car le prophète aussi est appelé MALAKH, comme nous l’exposerons(4)Voy. le chap. suivant.. Il se peut aussi qu’on ait voulu indiquer l’ange qui apporta cette prophétie à Eber; ou bien, (il se peut) qu’on ait voulu déclarer par là que, partout où l’on trouve un discours simplement attribué à Dieu, il faut admettre l’intermédiaire d’un ange, (et cela) pour tous(5)Le mot סאיר est ici employé dans le sens de כל ou גׄמיע, totalité, tous, et c’est dans le même sens qu’il faut aussi prendre quelquefois, dans les versions hébraïques, le mot שאר. — Les éditions de la version d’Ibn-Tibbon ont ici בשאד (avec câph); il faut lire בשאד (avec beth). les prophètes (en général), comme nous l’avons exposé.

Summary

In these chapters, Maimonides sets out detailed analyses of the nature of Prophecy and the way in which it can be said that God communicated to the Prophets. He sets out a detailed taxonomy (with 11 types!) of Prophecy in chapter 45. These chapters aim to emphasize that whenever the Prophets speak of ‘God having spoken to them’, this is to be understood as having happened through the meidation of something — either angels or their own imaginative faculty — and not as the literal speech of God. Similarly, when a Prophet speaks about having done strange and, strictly speaking, impossible things, these are to be understood as having taken place in a vision, and not in actuality.

The correctness of this theory cannot be doubted, and only those do not comprehend it who do not know to distinguish between that which is possible, and that which is impossible. The instances quoted may serve as an illustration of other similar Scriptural passages not quoted by me. … After it has once been stated that the event described is to be understood figuratively, it must be assumed for certain that the whole is a prophetic vision.