Part 3, Chapter 28

Objectives of the Law

⬅️

Arabic (Huseyin Attai, 1962) | English (Michael Friedländer, 1885) | Hebrew (Ibn Tibbon, 1204) | Arabic (Munk, 1856)

Translations

It is necessary to bear in mind that Scripture only teaches the chief points of those true principles which lead to the true perfection of man, and only demands in general terms faith in them. Thus Scripture teaches the Existence, the Unity, the Omniscience, the Omnipotence, the Will, and the Eternity of God. All this is given in the form of final results, but they cannot be understood fully and accurately except after the acquisition of many kinds of knowledge. Scripture further demands belief in certain truths, the belief in which is indispensable in regulating our social relations; such is the belief that God is angry with those who disobey Him, for it leads us to the fear and dread of disobedience [to the will of God]. There are other truths in reference to the whole of the Universe which form the substance of the various and many kinds of speculative sciences, and afford the means of verifying the above-mentioned principles as their final result. But Scripture does not so distinctly prescribe the belief in them as it does in the first case; it is implied in the commandment, “to love the Lord” (Deut. xi. 13). It may be inferred from the words, “And thou shalt love the Lord thy God with all thy heart, and with all thy soul, and with all thy might” (ibid. vi. 5), what stress is laid on this commandment to love God. We have already shown in the Mishneh-torah (Yes. ha-torah ii. 2) that this love is only possible when we comprehend the real nature of things, and understand the divine wisdom displayed therein. We have likewise mentioned there what our Sages remark on this subject.

The result of all these preliminary remarks is this: The reason of a commandment, whether positive or negative, is clear, and its usefulness evident, if it directly tends to remove injustice, or to teach good conduct that furthers the well-being of society, or to impart a truth which ought to be believed either on its own merit or as being indispensable for facilitating the removal of injustice or the teaching of good morals. There is no occasion to ask for the object of such commandments; for no one can, e.g., be in doubt as to the reason why we have been commanded to believe that God is one; why we are forbidden to murder, to steal, and to take vengeance, or to retaliate, or why we are commanded to love one another. But there are precepts concerning which people are in doubt, and of divided opinions, some believing that they are mere commands, and serve no purpose whatever, whilst others believe that they serve a certain purpose, which, however, is unknown to man. Such are those precepts which in their literal meaning do not seem to further any of the three above-named results: to impart some truth, to teach some moral, or to remove injustice. They do not seem to have any influence upon the well-being of the soul by imparting any truth, or upon the well-being of the body by suggesting such ways and rules as are useful in the government of a state, or in the management of a household. Such are the prohibitions of wearing garments containing wool and linen; of sowing divers seeds, or of boiling meat and milk together; the commandment of covering the blood [of slaughtered beasts and birds], the ceremony of breaking the neck of a calf [in case of a person being found slain, and the murderer being unknown]; the law concerning the first-born of an ass, and the like. I am prepared to tell you my explanation of all these commandments, and to assign for them a true reason supported by proof, with the exception of some minor rules, and of a few commandments, as I have mentioned above. I will show that all these and similar laws must have some bearing upon one of the following three things, viz., the regulation of our opinions, or the improvement of our social relations, which implies two things, the removal of injustice, and the teaching of good morals. Consider what we said of the opinions [implied in the laws]; in some cases the law contains a truth which is itself the only object of that law, as e.g., the truth of the Unity, Eternity, and Incorporeality of God; in other cases, that truth is only the means of securing the removal of injustice, or the acquisition of good morals; such is the belief that God is angry with those who oppress their fellow-men, as it is said, “Mine anger will be kindled, and I will slay,” etc. (Exod. xxii. 23); or the belief that God hears the crying of the oppressed and vexed, to deliver them out of the hands of the oppressor and tyrant, as it is written, “And it shall come to pass, when he will cry unto me, that I will hear, for I am gracious” (Exod. xxii. 25).

Placeholder text

One thing you should note: The true beliefs through which our ultimate fulfillment is won are conveyed biblically only in broad strokes. The Torah presses straight to its goal: God’s existence and unity, knowledge and power, will and eternity. But these conclu- sions reach full clarity, detail, and definition only after many truths are known. So the Torah lays down certain beliefs critical to civic life— like the belief that God is filled with wrath toward those who flout His authority— to strike fear and consternation into the hearts of the fractious. But other sound beliefs about being at large— those of the sciences in all their many branches, on which the Torah’s ultimate conclusions rest, al- though not laid down like these — are invoked broadly when it speaks of loving the Lord (Deuteronomy : , , : , : , , ). You can see this confirmed when it speaks of loving God with all thy heart, with all thy soul, and with all thy might ( : ). As I explained in Mishneh Torah, such love is not perfect without knowing what the world as a whole is really like and reflecting on the wisdom shown in it. The Sages, too, as I mentioned there, remark on this theme.

The upshot of all of the preceding is that every commandment, positive or negative, clearly has a manifest benefit if it aims to check wrongdoing, foster good character, im- prove human life, impart sound beliefs for their own sake or as needed to quash wrong- doing, or elevate moral character. With such commandments, there is no question as to their object. No one has ever wondered why the Torah lays it down that God is one, or why we are forbidden to kill or steal, retaliate or exact vengeance, or why we are com- manded to love one another. Where people are perplexed and views differ is about the mitzvot that seem, on the face of it, to foster none of the three goods I cited: imparting a belief, instilling a virtue, or curbing wrongdoing. Some say these have no purpose beyond the bare command; others, that they do afford a benefit, but one unknown to us. These mitzvot seem to afford no overt benefit in terms of the three aims I cited. They do not seem to impart a belief, instill a moral virtue, or curb wrongdoing. Taken at face value, they seem to have nothing to do with the welfare of the soul, by imparting a belief, nor with our material welfare, by framing rules of civil or domestic order— the prohibition of shaʿa nez, for example, or of mingling species, or consuming milk with meat, or requiring that the blood of a slain beast be covered (Leviticus : ) or that a heifer’s neck be broken (Deuteronomy : – ) or the firstling of an ass redeemed (Exodus : ), and so on. You will hear me explain them all, in terms of demonstrably sound warrants— although not, as I indicated (III ), their specific details, nor each particular commandment. All of them and the others like them, as I shall explain, do belong, without fail, to one of our three categories: sound belief or healthy civic life attained by curbing wrongdoing and instilling virtue.

In a nutshell, I’ve said this about belief: A mitzvah may instill a true belief, like God’s unity, timelessness, or incorporeality. Or it may instill a belief needed to curb wrong- doing or foster virtue, like the belief that injustice angers God, as it says, [Ye shall not wrong any widow or orphan. If thou dost mistreat them and they cry out to Me, I shall surely hear their cry,] and My wrath shall blaze. I shall put thee [to the sword: your wives shall be widows, and your children, orphans!] (Exodus : – ), and the belief that God responds straightaway to the plaint of the wronged and the deceived: When he cries out to Me, I hear, for I am compassionate ( : ).

ממא יג’ב אן תתנבה עליה הו אן תעלם אן אלארא אלצחיחה אלתי בהא יחצל אלכמאל אלאכ’יר אנמא אעטת אלשריעה מנהא גאיתהא ודעת לאעתקאדהא עלי אלתג’מיל והו וג’וד אלאלאה תעאלי ותוחידה ועלמה וקדרתה ואראדתה וקדמה. והד’ה כלהא גאיאת אכ’ירה לא תתבין בתפציל ותחדיד אלא בעד מערפהֵ ארא כת’ירה. וכד’לך איצ’א דעת אלשריעה לאעתקאדאת מא אעתקאדהא צ’רורי פי צלאח אלאחואל אלמדניה כאעתקאדנא אנה תעאלי ישתד גצ’בה עלי מן עצאה פלד’לך ילזם אן יכ’אף וירהב ויחד’ר אלעציאן. ואמא סאיר אלארא אלצחיחה פי ג’מיע הד’א אלמוג’וד אלתי תלך הי אלעלום אלנט’ריה כלהא עלי כת’רהֵ אנואעהא אלתי בהא תצח תלך אלארא אלתי הי אלגאיה אלאכ’ירה פאן אלשריעה ואן כאנת לם תדע אליהא בתצריח כמא דעת לתלך פאנהא דעת להא עלי אלתג’מיל והו קולה לאהבה את י”י. וקד עלמת מא ג’א מן אלתאכיד פי אלאהבה בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך וקד בינא פי משנה תורה אן הד’ה אלאהבה לא תצח אלא באדראך אלוג’וד כלה עלי מא הו עליה ואעתבאר חכמתה פיה. וד’כרנא איצ’א הנאך תנביה אלחכמים ז”ל עלי הד’א אלמעני

ואלמתחצל מן כל מא קדמנאה אלאן פי הד’א אלגרץ’ הו אן כל מצוה סוי כאנת אמרא או נהיא יכון מקתצ’אהא רפע תט’אלם או חץ’ עלי כ’לק כרים מוד לחסן עשרה או אעטא ראי צחיח ילזם אעתקאדה אמא בחסב אלאמר פי נפסה או בכונה צ’רוריא פי רפע אלתט’אלם או אכסאב כ’לק כרים פאן תלך אלמצוה בינהֵ אלעלה ט’אהרהֵ אלמנפעה וליס פי תלך אלמצות סואל ען גאיה לאנה לם יתחיר אחד יומא קט ולא סאל לאי שי שרענא באן אללה ואחד או לאי שי נהינא ען אלקתל ואלסרקה או לאי שי נהינא ען אלאנתקאם ואלאכ’ד’ באלת’אר או לאי שי אמרנא במחבהֵ בעצ’נא בעצ’א. בל אלתי תחיר פיהא אלנאס ואכ’תלפת אלארא חתי קאל אלבעץ’ לא פאידה פיהא אצלא אלא מג’רד אמר וקאל אכ’ר להא פאידה וכ’פית ענא הי אלמצות אלתי לא יבדו מן ט’אהרהא נפע פי ואחד מן תלך אלת’לת’ה מעאני אלתי ד’כרנא אעני אנהא לא תעטי ראיא מן אלארא ולא תפיד כ’לקא כרימא ולא תרפע תט’אלמא וט’אהר אלאמר אן לא מד’כל לתלך אלמצות לא פי צלאח אלנפס באעטא אעתקאד ולא פי צלאח אלג’סד באעטא קואנין נאפעה פי תדביר אלמדינה או תדביר אלמנזל מת’ל אלנהי ען אלשעטנז ואלכלאים ובשר בחלב ואלאמר בכסוי הדם ועגלה ערופה ופטר חמור ונחוהא.

וסתסמע תבייני לג’מיעהא ואעטא עללהא אלצחיחה אלמברהנה אלא ג’זאיאת ואחאד מצות כמא ד’כרת לך ואבין אן כל הד’ה ונחוהא לא בד אן יכון להא מדכ’ל פי אחד אלת’לת’ה מעאני אמא צלאח אעתקאד או צלאח אחואל אלמדינה אלד’י יתם בשיין ברפע אלתט’אלם ובאכסאב כ’לק פאצ’ל.

וחצל מא קלנאה פי אלאעתקאדאת אנה קד תכון אלמצוה תעטי אעתקאדא צחיחא הו אלמקצוד לא גיר מת’ל אעתקאד אלתוחיד ואזליהֵ אלאלאה ואנה גיר ג’סם וקד יכון ד’לך אלאעתקאד צ’רוריא פי רפע אלתט’אלם או אכסאב כ’לק כרים מת’ל אלאעתקאד אנה תעאלי ישתד גצ’בה עלי מן ט’לם כמא קאל וחרה אפי והרגתי וגו’ וכאלאעתקאד באנה תעאלי יג’יב דעוהֵ אלמט’לום או אלמגבון פי אלחין והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני:

Placeholder text

ממה שצריך שתתעורר עליו הוא שתדע שהדעות האמתיות אשר בהם יגיע השלמות האחרון אמנם נתנה התורה מהם תכליתם וצותה להאמין בהם בכלל, והוא – מציאות האלוה ית׳ ויחודו וידיעתו ויכלתו ורצונו וקדמותו – אלו כולם תכליות אחרונות, לא יתבארו בפרט ובמוגבלות אלא אחר ידיעת דעות רבות. ועוד צותה התורה להאמין קצת אמונות שאמונתם הכרחית בתיקון עניני המדינה, כאמונתנו שהוא ית׳ יחר אפו במי שימרהו – ולזה ראוי שייראו ויפחדו ממרות בו. ואמנם, שאר הדעות האמתיות בכלל זה המציאות, אשר הם החכמות העיוניות כולם כפי רוב מיניהם אשר בהם יתאמתו הדעות ההם אשר הם התכלית האחרון אף על פי שלא צוותה התורה עליהם בפרוש כמו שצוותה על הראשונות צוותה עליהם בכלל – והוא אמרו: ״לאהבה את יי״. וכבר ידעת, מה שבא מחוזק המצוה ב׳אהבה׳: ״בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך״. וכבר בארנו במשנה תורה שזאת ה׳אהבה׳ לא תתכן אלא בהשגת המציאות כולו כפי מה שהוא ובחינת חכמתו בו; ובארנו גם כן שם הערת ה׳חכמים ז״ל׳ על זה הענין.

והעולה בידינו מכל מה שהקדמנוהו עתה בזה ענין הוא – שכל ׳מצוה׳ (אין הפרש בין שתהיה מצות עשה או מצות לא תעשה) שיהיה ענינה להסיר העול, או להעיר על מדה טובה מביאה לטוב החברה, או נתינת דעת אמיתי שראוי להאמינו, אם לפי הענין בעצמו, או בהיותו הכרחי בהסיר העול, או בלימוד מדות טובות – שה׳מצוה׳ ההיא מבוארת העילה גלוית התועלת, ואין ב׳מצוות׳ ההם לשאול תכליתם. כי לא נבוך אדם כלל ולא שאל למה נצטוינו שהאלוה אחד? או למה הוזהרנו מרציחה וגנבה או מן הנקמה וגאולת הדם? או למה נצטוינו באהבת קצתנו אל קצתנו? אבל אשר נבוכו בהם בני אדם ונחלקו הדעות עד שיאמר קצתם שאין בהם תועלת כלל אלא מצוה לבד, ואמרו אחרים שיש להם תועלת ונעלמה ממנו והם ה׳מצוות׳ אשר לא יראה מפשוטם תועלת באחד משלושת הענינים אשר זכרנו – רצוני לומר: שלא יתנו דעת מן הדעות האמיתיות, ולא ילמדו מדה טובה, ולא ירחיקו העול, אבל הנראה מענינם – שאין מבוא ל׳מצוות׳ ההם לא בתיקון הנפש בנתינת אמונה, ולא בתיקון הגוף בנתינת דרכים וסדרים מועילים בהנהגת המדינה או הנהגת הבית, כאזהרה מ׳שעטנז׳ ו׳כלאים׳ ו׳בשר בחלב׳ והמצוה ב׳כיסוי הדם׳ ו׳עגלה ערופה׳ ו׳פטר חמור׳ וכיוצא בהם.

והנני עתיד להשמיעך באורי לכולם ונתינת סיבותם האמתיות המבוארות במופת, מלבד חלקים ו׳מצוות׳ מועטות – כמו שזכרתי לך. ואבאר שכל אלו וכיוצא בהם אי אפשר מבלתי שיהיה להם מבוא באחד מן השלושה ענינים, אם תקון אמונה או תקון עניני המדינה אשר לא יושלם כי אם בשני דברים בהסיר העול, ובלימוד מדות טובות.

והבן מה שאמרנוהו באמונות – כי פעמים שתתן ה׳מצוה׳ אמונה אמיתית היא המכוונת לא זולת זה, כאמונת היחוד, וקדמות האלוה ושאינו גוף; ופעמים תהיה האמונה ההיא הכרחית להסיר העול או לקנות מדות טובות – כאמונה שהוא ית׳ יחר אפו על מי שיעשוק – כמו שאמר ״וחרה אפי והרגתי וגו׳״; וכאמונה שהוא ית׳ ישמע צעקת העשוק או המאונה מיד ״והיה כי יצעק אלי ושמעתיו כי חנון אני״.

Une chose sur laquelle il faut appeler ton attention, c’est que les vérités (métaphysiques) par lesquelles on arrive à la perfection dernière, la Loi ne nous en a communiqué que les points les plus importants, en nous invitant d’une manière générale à y croire. Ces points sont: l’existence de Dieu, son unité, sa science, sa puissance, sa volonté et son éternité. Toutes ces idées sont les fins dernières (de la science), qui ne peuvent être comprises en détail et d’une manière bien nette(1)Au lieu de ותחדיד, quelques mss. ont ותחריר (avec ר), ce qui ne fait pas de différence pour le sens. La première leçon est confirmée par les deux traducteurs. Ibn-Tibbon rend le nom d’action תחדיד par le participe מוגבלות; Al-’Harîzi traduit plus exactement: בהפרש והגבלה. qu’après la connaissance de beaucoup d’autres idées(2)Ainsi que l’auteur l’a exposé ailleurs, on ne peut aborder avec fruit la science métaphysique qu’après beaucoup d’autres études préparatoires. Voy. le t. I, chap. XXXIV, p. 121-124.. La Loi nous a invités de même à croire certaines choses dont la croyance est nécessaire pour la bonne organisation de l’état social, comme par exemple la croyance que Dieu est fort irrité contre ceux qui lui désobéissent, et qu’à cause de cela il faut le craindre, le respecter et se garder de lui désobéir(3)La traduction d’Ibn-Tibbon, ולזה ראוי שייראו ויפחדו ממרות בו, n’est pas tout à fait exacte; Al-’Harîzi traduit plus exactement: וע״כ יצטרך ליפחוד ממנו ולירוא ולהשמר מן הפשע.. Quant aux autres vérités relatives à tout ce qui est(4)L’auteur veut parler ici des vérités spéculatives, relatives aux choses créées et qui sont l’objet des sciences physiques., qui forment les nombreuses branches des sciences spéculatives et par lesquelles sont consolidées les idées qui sont la fin dernière, la Loi, sans les proclamer clairement comme elle a proclamé celles-là(1)Par celles-là, l’auteur entend: les idées qui sont la fin dernière., les a résumées dans ces mots: Pour aimer l’Éternel(2)Voy. Deutéronome, ch. XI, v. 13 et 22; ch. XIX, v. 9; ch. XXX, v. 6, 16, 20.. Tu sais avec quelle énergie on s’exprime sur cet amour: De tout ton cœur, de toute ton âme et de toutes tes facultés (Deutér., 6, 5). Nous avons déjà exposé, dans le Mischné Tôrâ, que cet amour ne peut avoir lieu que par une profonde intelligence de tout l’être et par la contemplation de la sagesse divine qui s’y manifeste, et nous y avons dit aussi que les docteurs ont appelé l’attention sur ce sujet(3)C’est-à-dire: les docteurs ont également fait remarquer que c’est dans la contemplation de la création que l’homme puise le véritable amour de Dieu. Voy. ce que l’auteur dit (d’après le Siphri, au Deutéronome, chap. VI, v. 5) dans son Mischné Torâ ou Abrégé du Talmud, l. I, traité Yesodé ha-torâ, chap. II, § 2 et suiv..

De tout ce que nous avons dit jusqu’ici sur cette matière, il résulte que, toutes les fois qu’un commandement, soit affirmatif, soit négatif, a pour objet de faire cesser la violence réciproque, ou d’inculquer de bonnes mœurs conduisant à de bonnes relations sociales, ou d’inspirer une idée vraie qu’il faut admettre, soit pour elle-même, soit parce qu’elle est nécessaire pour faire cesser la violence ou pour faire acquérir de bonnes mœurs, ce commandement a une raison évidente et une utilité manifeste, et il n’y a pas lieu de demander quel en est le but. En effet, jamais personne n’a été embarrassé au point de demander pourquoi il nous a été prescrit de croire(4)Dans les éditions de la version d’Ibn-Tibbon on a ajouté le mot להאמין, exigé par le sens; les mss. portent, conformément au texte arabe, למה נצטוינו שהשם אחד. que Dieu est un, ou pourquoi il nous a été défendu de tuer et de voler, ou pourquoi il nous a été défendu d’exercer la vengeance et le talion, ou pourquoi il nous a été ordonné de nous aimer les uns les autres. Mais les commandements qui ont embarrassé les hommes et sur lesquels ils ont professé des opinions diverses [de sorte que les uns ont dit qu’ils n’avaient absolument d’autre utilité que celle de prescrire quelque chose(1)Voy. p. 206, note 1., tandis que d’autres ont soutenu qu’ils avaient une utilité qui nous est inconnue], ce sont ceux qui, pris à la lettre, ne paraissent être utiles pour aucune des trois choses dont nous avons parlé, je veux dire ceux qui n’inspirent pas une idée quelconque, ni n’ennoblissent les mœurs, ni ne font cesser la violence. Il semblerait, en effet, que ces commandements n’ont aucun rapport ni avec le bonheur de l’âme, puisqu’ils n’inculquent aucune croyance, ni avec le bien-être du corps, puisqu’ils ne donnent pas de règles utiles pour la politique ou l’économique; tels sont les préceptes qui défendent les tissus de matières diverses, les semences hétérogènes, la viande cuite dans du lait(2)Voy. Deutér., XXII. 11; Lévitique, XIX, 19; Exode, XXIII, 19., et ceux qui ordonnent de couvrir le sang, de briser la nuque à une génisse, de racheter le premierné de l’âne(3)Voy. Lévitique, XVII, 13; Deutér., XXI, 1 à 9; Exode, XIII, 13., et d’autres semblables.

Mais tu entendras plus loin mon explication de tous ces préceptes, dont je donnerai les raisons véritables et bien démontrées, sauf quelques préceptes de détail, comme je l’ai dit. Je montrerai que tous ces préceptes et d’autres semblables doivent nécessairement être en rapport avec l’une des trois choses dont nous avons parlé, et qu’ils doivent ou bien rectifier une croyance, ou bien améliorer les conditions de la société, ce qui s’obtient par deux choses: faire cesser la violence réciproque et faire acquérir de bonnes mœurs.

—Il faut le pénétrer de ce que nous avons dit sur les croyances: tantôt le commandement inculque une croyance vraie qui en est elle-même le seul but, comme par exemple la croyance à l’unité, à l’éternité et à l’incorporalité de Dieu; tantôt c’est une croyance nécessaire pour faire cesser la violence réciproque, ou pour faire acquérir de bonnes mœurs, comme par exemple la croyance que Dieu est fort irrité contre celui qui a commis la violence, comme il est dit: Ma colère s’enflammera et je vous tuerai etc. (Exode, 22, 24), et la croyance que Dieu exauce à l’instant la prière de celui qui a subi la violence ou qui a été frustré: Or, s’il m’invoque, je l’écouterai, car je suis miséricor-dieux (ibid., v. 26).

Summary

In this chapter, Maimonides tells the reader that, as far as “correct opinions” are concerned, the Law only tells us the basics (i.e., to believe in an all-powerful God), but leaves out the details. The basics are “given in the form of final results, but they cannot be understood fully and accurately except after the acquisition of many kinds of knowledge”, and Maimonides implies that acquiring these other kinds of knowledge is also a divine commandment. For scriptural support, he states that the commandment to “Love the Lord” (Deut. 11:13) includes gaining knowledge about “all that exists” and to thereby understand what Maimonides calls God’s wisdom.

There are four types of Scriptural commandments that should need no further explanation. If a commandment:

directly tends to remove injustice
teaches good conduct that furthers the well-being of society
imparts a truth which ought to be believed on its own merit
imparts a truth the belief in which is indispensable for facilitating (1) or (2)

then, says Maimonides, we have no occasion to ask more “why” questions. But, he acknowledges, there are some parts of Scripture whose literal meaning does not further any of the aforementioned goals; “people are in doubt, and of divided opinions, some believing that they are mere commands, and serve no purpose whatever, whilst others believe that they serve a certain purpose, which, however, is unknown to man”. In this category Maimonides includes examples of some ritual commandments. However, he is pretty confident that he can somehow connect these ritual commandments to the actual goals of Scripture, too.

Commentary

In this chapter we find the clearest indication that I can see – as clear as an esoteric book like this can be – that Maimonides believes that some of the beliefs in Scripture (i’tiqadat إعتقدات) only ‘point us in the right direction’ and are not correct opinions to hold in themselves. So he says

in other cases, that truth is only the means of securing the removal of injustice, or the acquisition of good morals; such is the belief that God is angry with those who oppress their fellow-men, as it is said, “Mine anger will be kindled, and I will slay,” etc. (Exod. 22:23); or the belief that God hears the crying of the oppressed and vexed, to deliver them out of the hands of the oppressor and tyrant, as it is written, “And it shall come to pass, when he will cry unto me, that I will hear, for I am gracious” (Exod. 22:27)

Thus, Maimonides is convinved that the belief that God gets angry with those who oppress others, or the belief that God listens to our prayers, are useful beliefs to hold because they help accomplish some of the aims of scripture. But does God actually listen to the cries of the afflicted, or smite the wicked?